סוגי פלדות

פְּלָדַת אַל-חֶלֶד – פלדה בלתי מחלידה (פלב"מ)

פלדה זו מוגדרת בתורת המתכות כסגסוגת ברזל אשר מכילה כרום בכמות של לפחות 10.5% ממשקלה. שמה ניתן לה בשל העובדה שהסגסוגת עמידה בפני חלודה ושִתּוּך (קורוזיה) הרבה יותר מפלדה רגילה שהיא סגסוגת ברזל-פחמן. המילה נִירוֹסְטָה (קיצור ואיחוי המילים "פלדה בלתי מחלידה" בגרמנית), שהפכה בישראל למילה נרדפת לפלדת אל-חלד, היא למעשה סימן מסחר רשום של החברה הגרמנית תיסֶן-קרוּפּ נירוסטה בע"מ.

העמידות של פלדת אל-חלד בפני שִתּוּך (קורוזיה) באה בזכות שכבת פסיבציה של תלת-תחמוצת הכרום (Cr2O3) אשר נוצרת כאשר הכרום נחשף לחמצן. שכבה זו אינה חדירה למים ולאוויר, ולכן מגנה על המתכת שמתחתיה, והיא דקה מכדי להיראות לעין, ולכן המתכת נראית מבריקה. יתר על כן, אם החומר נשרט, נוצרת מיידית שכבת פסיבציה על השריטה, בדומה למתכות אחרות כגון אלומיניום (מתוך ויקיפדיה).

נירוסטה 304 / 316

בתוך השמות הרגילים של פלדות אל-חלד / נירוסטה (Stainless Steel), כגון 304 ו- 316, מופיעים מאפייני – "L" ו- "H". אלה הם וריאנטים המעידים על ריכוז פחמן נמוך (LOW) או גבוה (HIGH) במתכת, אשר ממנו נגזרת התאמת המתכת ליישומים כאלה או אחרים.

פלדת אל-חלד בעלת ריכוז פחמן נמוך "L", הינה שימושית במקום שבו נדרש ריתוך או חשיפה לטמפרטורה גבוהה. בעת ריתוך של פלדת אל-חלד, היא נחשפת לטמפרטורות גבוהות אשר יכולות לגרום להיקשרות של אטומי הכרום בתרכובת פחמנית (כרום-קרביד) באזור תפרי הריתוך. בשל כך יש פחות כרום זמין ליצירת שכבת המגן, ולכן האזור חשוף יותר לקורוזיה. בתעשיית הפלדה המודרנית נמנעים במידה רבה מבעיות אלה על ידי בקרה קפדנית של רמת הפחמן בסגסוגת – לא יותר מ-0.3% פחמן.

פלדת פחמן

הווריאנט "H" מציין גרסאות פלדה בעלות ריכוז פחמן גבוה. ריכוז הפחמן הגבוה מעניק לפלדה כוח מוגבר, במיוחד בטמפרטורות גבוהות (בדרך כלל מעל 500 מעלות צלזיוס). גם העמידות למאמץ מתיחה מהיר וגם העמידות למאמץ זחילה איטית, הינן גבוהות יותר בפלדה עם ריכוז פחמן "H". פלדות מסוג "H" משמשות בעיקר לייצור צינורות ומשטחים (לוחות) והן שכיחות יותר בפלדות מסוג 304 ו- 316.


קישורים נוספים

אבטחת איכות בטכנובר
ריתוך והלחמה – שיטות ובטיחות
תכונות הפלדה – ייצור ושימור